הפרק האסור – מפריכים את תיאוריית הקונספירציה סביב ישעיהו נ"ג

"הפרק האסור" – מפריכים את תיאוריית הקונספירציה

יש מיסיונרים שטוענים שיש קונספירציה להסתיר מכם את האמת.

הם מספרים על "פרק בתנ"ך שהיו נקרא בעבר בבתי כנסת, אבל רבנים הסירו אותו מסדר ההפטרות 'כדי למנוע בלבול'... והיום הפרק הזה נחשב 'פרק אסור' ומוחבא מיהודים".

הפרק הזה, שלטענת המיסיונרים הרבנים לא רוצים שתקראו, הוא ישעיהו נ"ג, הנוצרים מאמינים שהפרק מתאר את מותו של המשיח (ישו) בעבור חטאינו.

טענה שקרית זו[1] שניתן להפריך בקלות, היא תרגיל שנועד לגרום לאנשים לראות את "הפרק האסור" מחוץ להקשר שלו, וככה לקבל את ישו. לעומת זאת, כשקוראים את הפרק בהקשר הנכון, ישעיהו נ"ג לא מדבר על אף אחד שמת "בעבור" חטאינו. ישעיהו מתאר את הסבל של עם ישראל מהאלימות של אומות העולם כלפיהם.

ואם כבר מדברים על קונספירציות, המיסיונרים מטעים אנשים בכוונה או שהם פשוט בורים בכל מה שקשור להיסטוריה של הקריאה מספרי הנביאים בבתי הכנסת.

ישנן בעיות רבות בתיאוריית הקונספירציה שלהם:

1. אין איסור הלכתי לקרוא חלק כלשהו בתנ"ך. להיפך, התנ"ך, כולל ספר ישעיהו, זמין לכל מי שרוצה לקרוא בו.
2. קריאת ההפטרה מתוך הנביאים התחילה במאה השנייה לפני הספירה, כשהמלך אנטיוכוס אסר על היהודים לקרוא מחמשת חומשי התורה. מכיוון שאנטיוכוס לא אסר לקרוא מהנביאים, חכמים החליטו לקרוא בבית הכנסת קטעים נבחרים מתוך הנביאים שבהם רעיון דומה לפרשת השבוע שנאסרה. ככה לא נשכחה פרשת השבוע.
3. כדי להשיג את המטרה שלהם, חכמים בחרו רק חלקים קצרים מהנביאים. ההשמטה של שאר ספרי הנביאים לא נועדה להסתיר אותם, להיפך, הם זמינים לכל מי שרוצה לקרוא וללמוד אותם.
4. אם חכמים זממו להסתיר פרקי נביאים שלטענת הנוצרים מתייחסים לישו, הם היו מסתירים גם את ישעיהו ט, ו – חלק מההפטרה של פרשת יתרו שמקובלת בקהילות רבות. חכמינו ידעו שכשהוא נקרא בהקשר המקורי, ברור לכולם שהפסוק מתייחס למלך הצדיק חזקיה. חכמים גם לא "הסתירו" קטעים מהחומש שלטענת המיסיונרים מתייחסים לישו.
5. כמו שאמרנו, קטעי ההפטרה נבחרו בגלל הקשר שלהם לקריאה בתורה. הקריאות בתורה מחולקות לכמה קטגוריות: פרשת השבוע, חגים, שלושת השבועות שלפני תשעה באב המציין את חורבן בית המקדש, ואחריהם שבעה שבועות של נחמה. אמנם נהוג לקרוא קטעים מישעיהו בשבועות הנחמה, פרק נ"ג לא מכיל מסר מתאים ולא נכלל עם רובו של הספר.
6. לבסוף, חוקרים מצביעים על אחת ממגילות ים המלח שמכונה 4Q176. מגילה זו נקראת גם 4QT תנחומי, והיא מכילה רשימה של פרקים דומים מספר ישעיהו שמכילים מסר של נחמה על חורבן בית המקדש. מעניין לראות שבמגילה זו לא מופיע פרק נ"ג, ומכיוון שמגילות ים המלח קדומות מהיהדות הרבנית, בוודאי אי אפשר לטעון שיש כאן קונספירציה של רבנים להסתיר את ישעיהו פרק נ"ג מהציבור.

אם כבר יש קונספירציה, היא של המיסיונרים. הם מסתירים את הפירוש הפשוט והברור של ישעיהו נ"ג על ידי קריאה מחוץ להקשר ותרגום שגוי של מילים חשובות, כך שיהיה אפשר לדחוף את ישו לתוך הטקסט.

כמו שאמרנו, כדי להבין את משמעותו האמתית של ישעיהו נ"ג צריך לקרוא אותו בהקשר המקורי.

על אף שישעיהו נ"ג מספר על עבד ה' "אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי", כל מי שיקרא את הספר מתחילתו יראה שעם ישראל מכונה 'עבד' שוב ושוב. למשל, "וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי" (מ"א, ח) וגם "זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה" (מ"ד, כ"א).

במקומות רבים בתנ"ך מתייחסים לעם ישראל כולו בלשון יחיד. לדוגמה: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד" (נחמיה ח, א). דוגמה מצוינת נוספת היא הפסוק "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי" (ישעיהו מ"ג, י), בפסוק זה הנביא מתייחס לעם ישראל בהתחלה ברבים ומיד עובר ללשון יחיד.

אז על מי ועל מה מדבר ישעיהו נ"ג?

בפרק נ"ב, מתאר הנביא ישעיהו את התגובה של אומות העולם כשהם רואים[2] את ביאת המשיח ואת הגאולה העתידית של עם ישראל.

מכיוון שאומות העולם בזו לעם ישראל וחשבו שאלוהים נטש אותו ולכן הוא סובל, הם יוכו בתדהמה[3] כשהם יראו את הגאולה המפתיעה והמפוארת של עם ישראל.

בשלב הזה, אומות העולם ומנהיגיהן יתפלאו, הם יבינו שעם ישראל לא סבל כי אלוהים נטש אותו, כפי שחשבו בטעות, אלא כי הם עצמם התעמרו בעם ישראל מעבר למה שהיה אולי מגיע לו[4].

זה פירוש הפסוק "וְהוּא [ישראל] מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ [האומות] מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ" (ישעיהו נ"ג, ה). עם ישראל סבל מהרדיפה של אומות העולם.

בתרגום הפרק לאנגלית, מיסיונרים מתרגמים בטעות את התחילית 'מ' כאילו משמעותו 'בעבור', והמניפולציה הזו של הטקסט יוצרת הבנה מוטעית כאילו "העבד" יסבול בגלל, או בעבור, החטאים של העם היהודי.

הרעיון שעם ישראל סבל בגלל הפשעים של אומות העולם מופיע גם בפסוק "מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ" (נ"ג, ח). פירוש המילה התנ"כית "למו" הוא "להם", כמו בפסוק "וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ" (תהילים צ"ט, ז). מיסיונרים מתרגמים המילה כאילו היא בלשון יחיד ופירושה "לו" כך שנראה כאילו הפסוק מדבר על אדם אחד, כלומר ישו.

בנוסף, נוצרים מיסיונרים רואים בטעות במשיח גואל רוחני מחטאים ולא מי שיביא גאולה ממשית מגלות וממלחמות.

על אף שכל הפרשנים היהודים מאמינים שהעבד הנבזה מישעיהו נ"ג הוא פשוט עם ישראל, ברמה האלגורית, יש כמה פרשנים שמזהים את העבד כמשיח. פרשנות זו נובעת מהתפיסה שהמשיח הוא אחד מעם ישראל, וככזה הוא יכול לשאת באחריות להקל בעונש בשם העם כולו[5].

דוגמה לתפיסה זו מופיעה בחומש במדבר, פרק ד, פס' י"ט-כ, שם בני קהת לקחו על עצמם את האחריות לשאת את ארון הברית, ובכך סכנו את עצמם, בשם שאר עם ישראל וכדי שאף אחד אחר לא ימות. למרבה הפלא, רגע לפני פרק נ"ג, עם ישראל מכונה "נֹשְׂאֵ֖י כְּלֵ֥י ה' " (ישעיהו נ"ב, י"א).

בניגוד לאמונה הנוצרית, אף פרשן יהודי לא חושב שהמשיח ימות עבור החטאים שלנו או שעלינו להאמין בו או אפילו להכיר אותו, כדי לזכות בגאולה. אפילו בלי שנדע על זה, הייסורים של המשיח יחליפו חלק מהייסורים של עם ישראל.

חשוב גם להבין שבהשפעת דתות פגאניות, הנצרות הקדומה תפסה את המשיח כאל. האמונות הנוצריות שהמשיח מת בעבור חטאי האדם ושהוא אלוהי, שתיהן זרות ליהדות ולא מבוססות על התנ"ך כלל.

הצגתי כאן סקירה קצרה של ישעיהו נ"ג ושל האופן שבו מיסיונרים מעוותים את הטקסט כך שיהיה אפשר להתאים אליו את ישו. סקירה זו גם מדגימה את הסכנה שבקריאת קטע או פרק מחוץ להקשר.

אם אתם מחפשים הסבר מעמיק ואנליטי יותר של ישעיהו נ"ג, יש לנו ב"יהודים למען יהדות" כמה מקורות, למשל באתר: https://jewsforjudaism.org/knowledge/articles/isaiah-53-verse-verse ובערוץ היוטיוב שלנו: https://www.youtube.com/watch?v=_TeOtzTaAco.

הרב בן ציון קרביץ

[1] על אף שמיסיונרים מייחסים טענה זו לדמות העלומה של "רפאל לוי, היסטוריון בן המאה ה-17", הם לא מספקים הוכחה לכך. מעניין לציין שיהודי העונה לתיאור של רפאל לוי סירב להתנצר ושילם על כך בחייו.

[2] "חָשַׂף ה' אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו נ"ב, י). "זרועו" של אלוהים הוא דימוי הקשור לגאולה, כמו בפסוק: "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה" (שמות ו, ו).

[3] "יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם כִּי אֲשֶׁר לֹא סֻפַּר לָהֶם רָאוּ וַאֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ הִתְבּוֹנָנוּ" (ישעיהו נ"ב, טו)

[4] לדעתי, ניתן למצוא חיזוק להסבר זה בדבריו של האפיפיור ג'ון פול השני במארס 2000 – מנהיגם של כמעט מיליארד נוצרים קתולים – שבהם ביקש מהעם היהודי מחילה על הסבל הנורא שסבלו בידיה של הכנסייה. העניין הופך להיות רלוונטי במיוחד כשחושבים כיצד כמעט כל המדינות החברות באו"ם מגנות את ישראל באופן לא פרופורציונלי ולא מוצדק פעם אחר פעם.

[5] הקלה בעונש קולקטיבי אינה דומה למחיקת החטא של אדם אחד, זו נשארת האחריות האישית שלל כל אחד.

© 2021 Jews for Judaism  *  P.O. Box 351235, Los Angeles, CA 90035 * 310-556-3344

info@JewsforJudaism.org * www.jewsforjudaism.org/donate * www.SMARTalks.com